פסק-דין בתיק ת"א 7970-12-10

1.         לפניי תביעה, במסגרתה עותר התובע לסילוק ידם של הנתבעים משטחים אליהם פלשו- כך לטענת התובע, בחלקה 24 בגוש 10012 (להלן: " החלקה" או " חלקה 24" או " המקרקעין") בחדרה וכן "להרוס את הסככות או הגדרות או המבנים או כל בנייה אחרת שהקימו כל אחד מהנתבעים במקרקעי התובע, לסלק את הפסולת בשטחי הפלישה השונים ולהחזיר את המקרקעין לתובע כשהם נקיים מכל אדם וחפץ" (סעיף 15 לכתב התביעה).

2.         פרטים רבים ומסמכים למכביר הביאו הצדדים בפניי, ועל מנת לעשות מלאכתו של הקורא קלה, נביא את עיקרי טענות הצדדים הרלוונטיות למחלוקת, כפי שאלה עולות בכתבי הטענות ומתצהירי עדות ראשית שהגישו הצדדים.

3.         בכתב תביעתו, ולאחר מכן בתצהיר עדות ראשית מטעמו, טוען התובע, כי הינו הבעלים הרשום (עבור עצמו וכנאמן עבור נהנים אחרים) של המקרקעין הידועים כחלקה 24 הנ"ל - שהינם מקרקעין מוסדרים, וזאת על פי נסח רישום מלשכת רישום המקרקעין שצורף כנספח א' לתצהירו. לטענת התובע, הנתבעים - המתגוררים או המחזיקים במקרקעין דרומית לחלקה, פלשו למקרקעין שבבעלותו וביצעו "פלישות זוחלות" לאורך השנים, ללא הסכמת הבעלים וללא תשלום.

4.         טענות התובע בכתב תביעתו ובתצהיר עדות ראשית מטעמו בדבר זהות הפולשים- לשיטתו, והיקף ה"פלישות" נסמכות על חוות דעת של מודד ועל דו"ח חוקר מטעם התובע. עפ"י חוות דעתו של המודד ירחמיאל גולדשמידט שהוגשה כראיה, סומנו על גבי מפה (שהוגשה וסומנה ת/1) כל המבנים או הסככות או המכולות או המחוברים המצויים בתוך גבולותיה של חלקה 24 ובהתאם לדו"ח חוקר, שנערך ע"י החוקר הפרטי זלצמן זאב אשר בדק את זהות המתגוררים בחלקות הגובלות וזהות המשתמשים במבנים או המחוברים אשר בתוך חלקה 24, פורטו כל הפלישות השונות והיקפן ואף פורטה הפגיעה שהסבה הפלישה לכל אחד מתתי המגרשים בתוכנית לצרכי רישום (תצ"ר) כדלהלן:

א.         הנתבע מס' 1 פלש למגרשים 24/11, 24/12 כאשר שטח הפלישה הוא 503 מ"ר. עפ"י חוות הדעת של המומחה גולדשמידט ודוחות החוקר, הנתבע מס' 1 הקים שתי סככות שסומנו ע"י המומחה כ- 5 ו- 6.

ב.         הנתבעת 2: המתגוררת בבית מס' 46 פלשה לחלקה 24 בשטח של 75 מ"ר, ולדרך הציבורית (חלקה מס' 1) בשטח 150 מ"ר ובתחום חלקה 24 היא הקימה סככה שסומנה ע"י המומחה גולדשמידט כמס' 4.

ג.          נתבעים 3-7 (משפחת פרץ) פלשו למגרשים 24/10-13 בחלקה 24 בשטח כולל של 1,100 מ"ר ולדרך הגישה למגרשים אלו, כמו גם לדרך הציבורית. עפ"י חוות דעתו של המומחה וכן עפ"י דוחות החקירה שצורפו לכתב התביעה ולאחר מכן לתצהירי התובע מדובר בפלישה גדולה ובהקמת מספר סככות ומבנים, ובין היתר סככה גדולה המשמשת למסגריה בה עובדים הנתבעים 6 ו- 7 - ילדיהם של הנתבעים מס' 4 ו-5 . הסככות והמחוברים המשמשים את הנתבעים הנ"ל הם אלה המסומנים בחוות דעתו של המומחה כ- 1 , 1א, 2, 7, 7א, 8, 8א, 8ב.

ד.         הנתבעים 8-9: פלשו למגרשים 24/13-15 בשטח כולל של 505 מ"ר, ולדרך הציבורית בשטח של  253 מ"ר. עפ"י חוות דעתו של השמאי ודוחות החוקר הפרטי, המבנים המסומנים בחוות דעתו של המומחה כמבנים 9, 9א, 10, 13 ו- 14 הם מבנים המשמשים את הנתבעים הנ"ל.

ה.         נתבע 10: פלש לחלקה 24 בשטח של 30 מ"ר ולדרך הציבורית בשטח של 63 מ"ר. עפ"י חוות דעתו של המומחה לפלישה זו משמעות גדולה מאחר והיא חוסמת דרך ציבורית כאשר מבנים שסומנו בחוות דעתו של המומחה כ 11 ו- 12 משמשים את הנתבע הנ"ל.

ו.          כלל הנתבעים: פלישה למגרשים 24/9-10,13-14 ע"י הקמת גדר בשטח של 590 מ"ר.

5.         בכתב תביעתו ובתצהירו טוען התובע, כי בוצעו אינספור פניות אל הנתבעים במשך השנים, ואף הוא, בטרם הגשת התביעה, פנה אל כל אחד מן הנתבעים באופן אישי על מנת שיסלק ידו מן המקרקעין, אולם נענה בלאו מוחלט, ועל כן לא נותרה לו כל ברירה מלבד פנייה לבית המשפט בתביעה זו.

6.         בטרם נביא את טענות ההגנה שמעלים הנתבעים, נציין, כי כנגד חלק מן הנתבעים ניתנו פסקי דין בהסכמה, לאחר שהסכימו לפנות את ידם מן החלקה:  ביום 5.9.2011 ניתן פסק דין כנגד הנתבעת מס' 2 (בהסכמה); כמו-כן הגישו התובע והנתבעים 3 ו- 8 הודעות על הסכם פשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 19.9.2011 וביום 27.9.2011.

7.         לפיכך הנתבעים שהתגוננו הם הנתבעים 1, 4-7 ו- 9-10.

8.         הנתבעים 1,3,9,10 הגישו כתב הגנה משותף מטעמם, כאשר מסתבר, כי נפלה טעות בכתב ההגנה מאחר והנתבעת מס' 3 הגב' יפרח אסתר הסכימה למתן פסק דין נגדה, וככל הנראה, בשל בלבול בין הנתבעת הנ"ל לבין הגב' אסתר אלמקייס - ששמה לא הופיע בכתב התביעה, הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת מס' 3 .

9.         בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים הנ"ל , טענו הם כי על התובע לפרט מיהם התובעים בתביעה ועבור מי מחזיק התובע בזכויות במקרקעין. לטענת הנתבעים, על התובע היה לצרף נתבעים נוספים שכן לא כל הבעלים צורפו. כך לדוגמא, טוענים הנתבעים כי ה"ה אלמקייס מרדכי (אחיו של הנתבע מס' 1 ) מתגורר באחד הבתים הגובלים בחלקה, ואף על פי כן לא צורף לכתב התביעה.

10.        הנתבעים 1, 9 ו-10 טענו טענת סף, ולפיה התביעה התיישנה, שכן הם "החזיקו ומחזיקים במקרקעין כבעלים ותוך חזקה נוגדת"במקרקעין משך למעלה מ-50 שנים, וממילא נהנים הם מהחזקה כי הם בעלי המקרקעין. לגופו של עניין טוענים הנתבעים הנ"ל, כי לאור סעיף 5 להסכם הנאמנות שצורף לכתב התביעה, התובע " רכש את הזכויות בממכר בכפוף לפלישות המצויות על גבי המקרקעין", ומכאן מסיקים הנתבעים הנ"ל כי התובע רכש את הזכויות בחלקה 24 כאשר הוא מודע להחזקתם של הנתבעים במקרקעין, וכי וודאי התמורה בגין העסקה הייתה מופחתת בהתאם, ועל כן לטענתם, זכות הבעלות של התובע כפופה לזכות החזקה  של הנתבעים, שמעמדם הוא כמעין "דייר מוגן". הנתבעים טענו עוד, כי עברו למגוריהם הנוכחיים לאחר שפונו ממעברת "חרובית" וכי הובטח להם על ידי הסוכנות היהודית שיוכלו לעשות שימוש במקרקעין מושא התביעה לצרכי פרנסתם. הנתבעים עתרו לדחיית התביעה, ולחלופין כי תוכר זכותם לזיקת הנאה במקרקעין, ולחלופי חילופין כי תוכר זכותם לקבל דיור חלוף או פיצוי שווה ערך בעד פינויים.

11.        למען הסדר הטוב, אציין כי בתצהיר עדות ראשית ובסיכומיהם זנחו הנתבעים 1, 9 ו- 10 את טענת ההתיישנות והתמידו בטענותיהם האחרות שהועלו בכתב ההגנה. בתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים הנ"ל מיקדו הם טענותיהם בטענת הרישיון הבלתי הדיר שניתן להם, לטענתם, לגבי שטחים בחלקה 24 , ואשר מקורו בכך שנציגי הסוכנות היהודית הודיעו לנתבעים הנ"ל ולהוריהם כי הם יוכלו להשתמש בשטח בו משתמשים היום (השטח מושא התביעה בחלקה 24) לצרכי פרנסה וכי הם- הנתבעים הנ"ל, בנו על השטח הנ"ל ללא מפריע והשתמשו בו ללא מפריע למן שנות הששים עד להופעת התובע, אשר מבקש לפנות "אנשי אדמה" משטח בו השתמשו משך שנים רבות.

12.        הנתבעים מס' 4-7 - משפחת פרץ, טענו אף הם, לכפיפות זכות התובע לזכויות הנתבעים להשתמש במקרקעין מכח רשות בלתי הדירה שניתנה להם מפורשות או מכללא. הנתבעים הנ"ל פירטו ביתר החרבה את ה"היסטוריה" של המקרקעין, כאשר לטענתם השטח בו שוכנו היה שטח שכוח אל, ונציגי הסוכנות הבהירו להם שבנוסף לבניית ביתם, יוכלו לעשות שימוש בשטח הסמוך - המהווה חלק מחלקה 24 לצורכי פרנסה. ואכן, הקימו הנתבעים 3-4 על מהמקרקעין בית מלאכה ששימש כמסגרייה, אשר היוותה ועודנה מהווה עבורם ועבור בניהם- הנתבעים 6-7 למקור פרנסה עיקרי, כאשר הקמת המסגרייה נעשתה בהתאם למודל שעמד בפני נציגי הסוכנות עת שיכנו את מפוני המעברה.

13.        עוד טוענים הנתבעים 4-7 כי הבנייה הן בגבול חלקתם והן בתוך חלקה 24 בוצעה במספר שלבים, תוך השקעה ניכרת, כאשר אין פוצה פה ומצפצף. הנתבעים טוענים כי בעת פריחת הנדל"ן מנסים כיום בעלי הקרקע להתנער מזכויות הנתבעים ולנשלם מן המקרקעין. הנתבעים טוענים כי בשנת 2006 פנתה אליהם לראשונה חברת מלת"ש חברה לבניין - הבעלים הקודמים של המקרקעין- מהם רכש התובע עבורו ועבור אחרים את הזכויות בחלקה 24 , אולם גם בפנייה זו אין לראות משום תביעה לסילוק יד או כהודעה על ביטול רישיון וזאת מאחר והיא כללה מס' חלקה שאינו קיים ואינו ידוע להם.  הנתבעים טוענים כי בנייתם בקרקע בוצעה על פי היתרי בנייה, וכי הנתבעים חויבו לשלם במהלך השנים ארנונה ומיסי עירייה בגין החזקתם במקרקעין, ועל כן ניתן לראות כי הרשות המקומית הכירה בחזקתם בקרקע דה-פקטו.